פסק-דין בתיק עת"מ 24445-03-11

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

לפני עתירה ליתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי על חובו של העותר למשיבה בגין ארנונה ומיסים עירוניים אחרים בכל הנוגע לשנים שקדמו לשנת 2004 חלה התיישנות ואין המשיבה רשאית לגבות חובות מנהליים לתקופה זו וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "החוק").

העותר הינו תושב כפר פרדיס. ביום 13.3.11 השאירה המשיבה בעסקו של העותר, באמצעות חברת גבייה, התראה טרם פריצה והודעה על ביצוע פעולה בכח וכן הודעה על תפיסת מטלטלין, זאת במסגרת הליכי גבייה לשם גביית חוב ארנונה ו/או מס אחר של העותר למשיבה. בהתאם להתראה זו עולה כי חובו של העותר עומד נכון ליום 13.3.11 על סך של 129,410 ש"ח.

יצויין כי העתירה דנן הוגשה לאחר שהעותר הגיש בבית משפט השלום בחדרה תביעה לסעד הצהרתי במסגרת המרצת פתיחה בתיק ה"פ 24445-03-11 שם נתבקש פסק דין הצהרתי המצהיר כי על חובותיו של העותר בגין אי תשלום המיסים העירוניים חלה התיישנות על תקופה של מעל לשבע שנים אחורה. באותו מעמד הגיש העותר גם בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבה המונע ממנה לנקוט הליכי גבייה.

ביום 4.5.11 התקיים דיון בבקשה לצו מניעה זמני בבימ"ש השלום בחדרה. בדיון נקבע כי מאחר שלפי גרסת העותר (המבקש שם) הוא חב למשיבה סכום של 56,939.11 ש"ח ביחד לשני הנכסים שהוא מחזיק בתחומיה ולאור הסכמת המשיבה כי אם ישולם לה הסכום הזה, לא תנקוט בהליכי גבייה לגבי יתרת החוב ששנויה במחלוקת " ניתן בזה צו מניעה זמני ועד לתום ההליכים בתיק העיקרי... ולפיו, נאסר על המשיבה לנקוט בהליכי גביה כלשהם לכל סכום שמעבר לסך של 56,939.11 ש"ח. צו זה עניינו אך ורק תשלומים שעד לסוף שנת 2010 וככל שייווצר חוב לשנת 2011 או מעבר לכך, אין צו זה תקף בנוגע לחוב כזה".

העותר טוען כי הסדיר את חובו למשיבה ביחס לשבע השנים האחרונות כפי שנקבע בהחלטת הערכאה הקודמת בדיון בבקשה לסעד הזמני מיום 4.5.11. העותר מבקש להצהיר כי על יתרת חובו חלה התיישנות בהתאם לחוק. נטען כי הליך הגבייה המנהלי על ידי הרשות הינו בגדר "תביעה לקיים זכות" כמשמעו של הדבר בסעיף 2 לחוק ולפיכך ניתן להעלות בגדרו טענת התיישנות הגם שהבמה בה מושמעת הטענה הינה במסגרת פנייה יזומה של הנישום לבית המשפט.

המשיבה טוענת כי לעותר חובות למועצה בגין אי תשלום מיסים עירוניים החל משנת 1995. תשלומי החובה כוללים בין היתר תשלומי ארנונה, מים, ביוב והיטלים נוספים אשר לעותר קיים חוב בהם. נטען כי בבעלות העותר שני נכסים. האחד משמש כבית מגורים וממוקם בגבעת פרדיס ונכס נוסף המשמש כבית עסק הממוקם במרכז הכפר. החובות נצברו הן בגין מיסים על הבית והן בגין מיסים על העסק. נטען כי בשנת 2006 הוגדל בית המגורים מגודל של 75 מ"ר לגודל של 320 מ"ר. נטען כי חובו של העותר בגין העסק עומד ע"ס 37,438 ש"ח וחובו של העותר בגין בית המגורים הינו בסך של 119,647 ש"ח, כל זאת רק בגין חובות שבין השנים 2003 - 2010.

 המשיבה טוענת כי גם לאחר מתן צו המניעה לא שילם העותר את חובו למשיבה ורק לאחר שהטילה המשיבה באמצעות חברת גבייה הפועלת מטעמה עיקול מטלטלין בביתו של העותר ביום 6.6.11, שילם העותר לחברת הגבייה במזומן ובשיקים עתידיים תשלומים בסך של 38,940 ש"ח. לאחר שחלק מהשיקים שמסר העותר לא כובדו על ידי הבנק, ביום 27.10.11 נקבע בין ראש המועצה לבין העותר הסדר תשלומים חדש בסך של 33,500 ש"ח (להלן: "ההסדר החדש"). נטען כי עד ליום הגשת כתב התשובה מטעם המשיבה שילם העותר בסך הכל למועצה סך של 26,920 ש"ח מתוך סך של 56,939.11 ש"ח (הסכום שנקבע בהחלטת בית משפט השלום בחדרה).

נטען כי העותר נקט בשיהוי ניכר עד שפנה לביהמ"ש והגיש את העתירה דנן. נטען כי העותר ידע משנת 1995 כי קיים לו חוב עבור אי תשלום המיסים העירוניים למועצה וכי העותר ידע שחובו הולך וטופח עקב אי תשלום החובות הנושאות ריבית פיגורים לרבות ריבית והצמדה. נטען כי העותר לא הגיש לאורך כל השנים תובענה לבית המשפט עקב עילת ההתיישנות. כן נטען כי לאורך השנים ננקטו הליכי גבייה מנהליים, כגון מכתב דרישת תשלום בסך 5,803 ש"ח שנשלח לעותר בשנת 1997 ומכתבי דרישת תשלום מיסי ארנונה ומים שנשלחים כל חודשיים בדואר רגיל לכל תושבי הרשות המקומית, לרבות העותר. נטען כי לאורך השנים שילם העותר רק את מיסי צריכת המים ולא את תשלומי המיסים האחרים לרבות ארנונה, ביוב והיטלים נוספים או שלא שילם כלל את תשלום המים ולא את תשלומי הארנונה.

המשיבה טוענת כי העותר ידע עוד משנת 1995 על קיומם של החובות למועצה ולאורך השנים נקטה נגדו המועצה בהליכי גבייה מנהליים ולמרות זאת רק ביום 14.3.11 הגיש העותר את התביעה במסגרת המרצת הפתיחה. נטען כי העתירה לוקה בשיהוי רב וכי העותר אינו מוכן אף לפרוע חובות שלא חלה התיישנות לגביהם לפי גרסתו.

העותר טוען כי בכל הנוגע לחוב בגין 7 השנים שבין 2004 לסוף שנת 2010 הרי שחוב זה הוסדר בהתאם להחלטת בית משפט השלום בחדרה. בכל הנוגע לחוב הקודם ל-7 השנים הנ"ל טוען העותר כי המשיבה לא הוכיחה כי נקטה בהליכי גבייה לפי פקודת המיסים וכל שצורף לתשובתה הוא דו"ח קרנות שאינו תומך בטענת המשיבה כי בשנת 1997 שלחה התראה בדואר רגיל לעותר מאת עו"ד יוסף רוטמן. נטען כי יש לזקוף את השיהוי לחובת המשיבה שלא נקטה שום הליך לצורך גביית החוב משנת 1995. העותר טוען כי שילם את חובות המים ולא את חובות הארנונה מאחר שבמועצה המקומית הייתה מדיניות שלפיה היא נמנעה מלגבות חוב ארנונה מהתושבים.

העותר העלה אף טענה חדשה שלא נכללה בעתירה לפיה בשנת 2003 רכש מאת מנהל מקרקעי ישראל חלקת קרקע לפי חוזה חכירה כאשר מכרז זה נערך בשיתוף עם המועצה המקומית וכאשר חוזה הביטוח דאז עם המנהל הותנה בהבאת אישור מהמועצה המקומית שכל המיסים המתחייבים מכוח העסקה - תשתיות, פיתוח וביוב - שולמו. לכן בשנת 2003 ניגש העותר למנהל מקרקעי ישראל, חתם על חוזה ביטוח והציג בפניהם אישור שכל המיסים וההיטלים בוצעו ושולמו. נטען כי אם המועצה הייתה שוקדת על גביית חיובי הארנונה, הייתה מנצלת את האפשרות הזו ולא מאשרת לעותר לגשת למנהל לחתום על חוזה ביטוח אלמלא יסדיר את כל החובות למועצה. נטען כי העותר ידע על החוב רק ביום 13.3.11 כאשר הושארה התראה טרם פריצה בכוח לנכסיו ומיד לאחר מכן הגיש את המרצת הפתיחה.

דיון ומסקנות:

דין העתירה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט.

כפי שנקבע ברע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית, לא פורסם (20.6.06), נישום שהרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מנהלי רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן שכן הליך הגבייה המנהלי על ידי הרשות הינו " תביעה לקיים זכות" כמובנה בסעיף 2 לחוק ההתיישנות ולפיכך ניתן להעלות בגדרו טענת התיישנות, הגם שה"במה" בה מושמעת הטענה הינה במסגרת פנייה יזומה של הנישום לביהמ"ש. כמו כן נקבע כי משנקבע כי חלה התיישנות לא ניתן לנקוט בהליכי גבייה מנהליים לגביית חוב ארנונה בגין תקופה שמעבר ל-7 שנים. ראו:

רע"א 187/05 הנ"ל;

עע"מ 10372/08 עיריית בת ים נ' שמואל אדוט ז"ל, לא פורסם (4.1.11).

בענייננו, המשיבה לא הוכיחה כי במהלך השנים ננקטו על ידה הליכי גבייה מנהליים. לעניין זה אין די במשלוח הודעות חיוב והתראות ויש להראות כי המשיבה נקטה בהליכי גבייה מנהליים באופן ממשי (ראו: עע"מ 10372/08 הנ"ל). לא הוגשו על ידי המשיבה כל אסמכתאות המצביעות על ביצוע הליכי גבייה במהלך השנים. הוגש דו"ח קרנות ללקוח משנת 1997 ובו רשימת התושבים להם, כביכול, נשלחו מכתבי התראה לתשלום למועצה על ידי עו"ד ושמו של העותר כלול בדו"ח זה. עם זאת המכתב שנשלח כביכול על ידי עו"ד לא הוצג ולא הובאה ראיה לשליחת דרישה על פי פקודת המסים (גבייה) וכאמור בעע"מ 10372/08 הנ"ל אין די במשלוח הודעות חיוב והתראות.

לאור האמור לעיל, מאחר שהליך הגבייה שבוצע ב- 13.3.11 התייחס לחובות העותר עד לסוף שנת 2010, יש לקבוע כי החובות שקדמו לשנת 2004 התיישנו ולא ניתן לגבות אותם מהעותר.